סיני ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה מכח תקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 והגנת ס' 13(5) הקבועה בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965.

עובדות המקרה:

התובעים הינם בני זוג נשואים, ומנהלים חשבונות בנק משותפים. התובעת 1 הייתה רשומה כחייבת בתיק הוצאה לפועל מס' 18-04617-00-1 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

הנתבעת 1 היא חברה לביטוח והזוכה בתיק ההוצל"פ.

הנתבעת 1 החלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת 1 לרבות הטלת עיקולים על חשבונות הבנק המשותפים של התובעים.

הנתבע מס' 2 הוא עורך הדין שייצג את הנתבעת 1 במסגרת ביצוע ההליכים שהנתבעת 1 נקטה כנגד התובעים.

כעולה מכתבי הטענות, ולצורך בקשה זו, מוסכם כי התובעת 1 מעולם לא הייתה החייבת הנכונה בהליכי ההוצאה לפועל, והיא שורבבה להליך בשל שגגה שנפלה ברישום מספר תעודת הזהות של החייבת הנכונה. מכאן שההליכים שננקטו כנגדה, לרבות הטלת העיקולים ננקטו בשל אותה שגגה.

התובעים טוענים כי העיקולים הוטלו על חשבונותיהם במהלך תקופה של מספר חודשים, וחרף התחייבויות של הנתבע 2 להסירם, הם לא הוסרו. על כן טוענים התובעים כי נגרמו להם גם נזקים ממוניים, וגם עגמת נפש ובין היתר הם תובעים גם פיצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע. בסך הכול דורשים התובעים פיצוי שעולה על 100,000 ₪.

הנתבעים מתגוננים בטענות שונות בדבר הפעולות שנקטו מרגע שהתובעים פנו אליהם כדי להסיר את העיקולים וטוענים כי העיקולים היו קצרי מועד. עוד טוענים הנתבעים כי היו להם בשעתו סיבות טובות להניח שלא נפלה טעות בזיהוי התובעת, והם אף טוענים שלבעלה של התובעת 1 אין כל עילת תביעה כנגדם. חלק ניכר מטענות הנתבעים הינן טענות עובדתיות, אך הם חולקים גם על הנפקות המשפטית שיש לתת לכך שהעיקול הוטל על ידם בטעות, אם אכן יקבע כי מדובר בטעות.

נימוקי הבקשה לדחייה על הסף:

בהתאם לתקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") מתבקש ביהמ"ש להורות על דחיית התובענה שבכותרת על הסף. המשיבים הגישו כנגד המבקשים תביעת לשון הרע שעניינה פרסומים שנעשו במסגרת ובקשר להליך משפטי. ביהמ"ש העליון קבע ב רעא 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל [פורסם בנבו, 19/08/09] (להלן: "הלכת חיר") כי החסינות המוענקת מכוח ס' 13(5) לחוק איסור לשון הרע הינה חסינות מוחלטת. הפרסום בגינו הוגשה תביעה זו הוא "הטלת עיקול" במסגרת תיק הוצל"פ, מדובר על פרסום שנעשה במסגרת הליך משפטי, ועל כן יש לראות את הטלת העיקול כפרסום בגינו יש למבקשים חסינות מוחלטת מפני תביעות לפי החוק.

מאחר שחוק איסור לשון הרע מעניק חסינות מוחלטת מפני אחריות לפרסומים שעשו המבקשים, אין לאפשר למשיבים לעקוף חסינות זו על ידי הגשת תובענה מכוח עוולות אחרות במסגרת פקודת הנזיקין.

התנגדות התובעים לבקשה:

התובעים טוענים כי קיים קושי לוגי בטענות המבקשים. לשיטתם ולטענתם המשפטית רשאי כל אדם לשרבב אדם זר כלשהו בין במזיד בין בשוגג לתוך תיק הוצל"פ קיים גם אם אין לו כל עילה או טענה כנגדו ועל אף שאותו אדם אינו חב לו דבר ולא הוגשה תביעה כנגדו להטיל עיקולים על נכסיו, חסכונותיו וזכויותיו, לגרום להלבנת פניו בפני מנהלי הבנקים, פקידי הבנק ולהרוס את אמינותו ושמו הטוב אותו צבר במשך שנים ואז ליהנות כביכול מ"חסינות מוחלטת" בפני תביעה.

אין לטענת החסינות עקב ס' 13(5) לחוק איסור לשון הרע כל יסוד במקרה זה. הפעולה הרשלנית של הנתבעים אינה "דרך התבטאות" או "אמירה" שנעשתה על ידם או פעולה שנעשתה "תוך כדי דיון" אלא, שרבוב התובעת לתוך תיק ההוצל"פ ללא כל הצדקה והטלת עיקולים על נכסי התובעים. האבחנה בין אמירות שנאמרות במהלך הדיון לפעולות עיקול שמבוצעות בנכסי אדם היא מהותית. אמירות של עו"ד נעשות באולם ביהמ"ש או במסגרת הדיון ומכוונות פנימה כלפי ההליך, אמירות כאלה ראויות להגנה והחוק ביקש למנוע את הגבלתן ולאפשר חופש פעולה לעו"ד בניגוד לכך, צירוף צדדים שגויים לתיק הוצל"פ וביצוע פעולות עיקול מכוונות כלפי חוץ ונעשות בעולם הרחב כאן על העו"ד מוטלת חובת זהירות וההגנה עליו אינה חלה.

דיון והכרעה:

ראשית עלי לבחון האם עיקול שהוטל על נכסי אדם שצורף להליכי הוצאה לפועל בשגגה חוסה תחת הגנת ס' 13(5) לחוק איסור לשון הרע? שנית, במידה ואכן מתקיימת הגנה זו, האם היא מטילה צילה על יתר עילות התביעה ומונעת את המשך הדיון בתובענה זו?

האם העיקולים שהוטלו בתיק ההוצל"פ נכנסים לגדר פרסומים המנויים בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע?

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע, כי: